חנות אונליין עם סליקת ביט ואפל פיי, מה באמת צריך כדי להפעיל
רוב בעלי החנויות שמדברים איתנו על סליקה שואלים קודם כל על העמלה. השאלה המדויקת יותר היא כמה קונים נושרים בדרך לתשלום, כי שם, במסך הצ'קאאוט, נשברות עסקאות שכבר היו כמעט סגורות. חנות אונליין עם סליקת ביט ואפל פיי לא עוזרת בזכות עוד שורה ברשימת אמצעי התשלום. היא עוזרת בזכות משהו פשוט הרבה יותר, היא מוחקת את הטופס. במקום להקליד שם, כתובת, שישה עשר ספרות של כרטיס ותוקף על מסך של טלפון, הקונה מאשר בנגיעה אחת והכסף עובר. זו הטענה של המאמר הזה, ויש לה בסיס במספרים.
למה הצ'קאאוט הוא המקום שבו העסקה נשברת
שיעור נטישת העגלה הממוצע המתועד עומד על 70.22 אחוז, ממוצע של חמישים מחקרים שריכז מכון Baymard. חלק מהנטישה הזו בלתי נמנעת, אנשים שרק מסתכלים. אבל כשמסתכלים על מי שכבר הגיע לצ'קאאוט מתוך כוונה לקנות, התמונה חדה. שמונה עשר אחוז נטשו כי תהליך התשלום היה ארוך או מסובך מדי, תשעה עשר אחוז כי לא סמכו על האתר מספיק כדי להקליד בו פרטי כרטיס, ועשרה אחוז כי לא היו מספיק אמצעי תשלום. כל אלה בעיות של הטופס, לא של המוצר.
המספר שממחיש את זה הכי טוב הוא אורך הטופס עצמו. מחקר נוסף של Baymard מצא שצ'קאאוט ממוצע מכיל 11.3 שדות טופס, בזמן שרוב החנויות מסתדרות מצוין עם שמונה. כל שדה מיותר הוא עוד רגע של חיכוך, עוד הזדמנות לטעות בהקלדה, עוד סיבה לזנוח את הכל ולחזור לגלול. במובייל, שבו המקלדת מכסה חצי מסך והאצבע גדולה מהשדה, כל שדה עולה כפול.
ארנק דיגיטלי מקצר את הטופס לנגיעה אחת
כאן נכנס ההבדל המהותי של ארנק דיגיטלי. ביט ואפל פיי כבר מחזיקים את השם, הכתובת ופרטי הכרטיס של הקונה, מאומתים מראש בטביעת אצבע או בזיהוי פנים. כשהם מוטמעים בחנות, הטופס בן אחד עשר השדות מתכווץ ללחיצה אחת. אין הקלדה, אין חשש מהעתקת מספר כרטיס לאתר לא מוכר, אין רגע שבו הקונה עוצר לחפש את הארנק הפיזי.
ההשפעה על ההמרה מתועדת היטב. בבדיקת A/B שערכה חברת Wish, ברירת מחדל ל-Apple Pay עבור משתמשים חדשים הכשירים לכך הניבה שיעור המרה גבוה פי שניים, כפי שStripe מדווחת במדריך הרשמי שלה. באותו מקור, Indiegogo ראתה קפיצה של 250 אחוז בהמרה אחרי שהוסיפה כפתור תשלום מהיר. אלה מספרים גדולים, והם עקביים עם ההיגיון, כל חיכוך שמסירים מהרגע הקריטי ביותר במסע הקנייה מחזיר עסקאות שאחרת היו הולכות לאיבוד.
מעבר למספרים, יש כאן היגיון התנהגותי פשוט. ככל שהמרחק בין הרצון לקנות לבין אישור התשלום קצר יותר, כך נשאר פחות מקום להיסוס. טופס ארוך נותן לקונה זמן לחשוב אם הוא באמת צריך את המוצר, לבדוק אם המחיר משתלם, להיזכר שרצה לשאול מישהו קודם. נגיעה אחת סוגרת את החלון הזה. הארנק גם עוקף את המחסום של פתיחת חשבון, אחת הסיבות הנפוצות לנטישה במחקר של Baymard, כי הזהות של הקונה כבר מאומתת בתוך האפליקציה ואין צורך להמציא סיסמה חדשה כדי לסיים קנייה.
למה זה קריטי במיוחד בישראל ובמובייל
הנקודה הזו נהיית חדה כשמסתכלים איפה הקנייה קורית בפועל. לפי eMarketer, המסחר במובייל צפוי היה להגיע ל-69.9 אחוז מכלל מכירות הסחר האלקטרוני הקמעונאי בעולם ב-2024, קרוב לשבעה מכל עשרה שקלים שנקנים אונליין. בישראל התמונה דומה, הטלפון הוא ברירת המחדל של הקנייה, לא שולחן העבודה.
וזה בדיוק המסך שבו הקלדת כרטיס אשראי היא החוויה הכי גרועה. ביט מותקן על רוב הטלפונים בישראל וכבר משמש יומיום להעברות בין אנשים, כך שהוא מוכר ומהימן עוד לפני שהגיעו לחנות. אפל פיי מובנה בכל אייפון ומאושר בנגיעה. שני אלה מסירים בדיוק את החיכוך שהורג המרה במובייל, ומדברים לקהל הישראלי בשפה שהוא כבר מכיר. חנות שמתעקשת רק על טופס כרטיס אשראי קלאסי מוותרת על היתרון הזה מרצון.
מה צריך כדי להפעיל חנות אונליין עם סליקת ביט ואפל פיי
עכשיו לחלק המעשי. שלושה דברים צריכים להתקיים, ורק אחד מהם הוא באמת ה"סליקה".
הראשון הוא שער סליקה שתומך בארנקים. בישראל, ספקים כמו Cardcom ו-Tranzila מאפשרים לקבל ביט, Apple Pay ו-Google Pay לצד כרטיסי אשראי על אותה מערכת, כפי שאפשר לראות בדף הפתרונות של Tranzila. כאן גם המקום להיות ישרים לגבי העלות, על עסקאות ביט בנק הפועלים מוסיף עמלה של כחצי אחוז מעבר לעמלת סליקת האשראי הרגילה. זה לא זניח, אבל מול העלייה בהמרה זה בדרך כלל משתלם. את החישוב הזה עושים לפי החנות הספציפית, לא לפי כלל אצבע.
השני, והחשוב יותר, הוא איפה מציגים את הכפתורים. חנות שמסתירה את ביט ואפל פיי בשלב האחרון של הסליקה, אחרי שהקונה כבר מילא חצי טופס, מבזבזת את היתרון. המחקר של Stripe מצביע בדיוק על זה, ההשפעה הגדולה מגיעה כשהארנק מוצג מוקדם ובברירת מחדל, ככפתור "קנה עכשיו" על עמוד המוצר ובעגלה, לא כאופציה נסתרת בסוף. הארנק צריך לחיות בתוך חווית החנות עצמה, ולא להישאר חבוי בעומק מנוע הסליקה.
השלישי הוא שהחנות עצמה בנויה לרנדר את זה נכון. אפל פיי דורש אימות דומיין, חיבור מאובטח והצגה תקינה של הכפתור לפי ההנחיות של אפל, אחרת הוא פשוט לא יופיע במכשירים. ביט דורש הטמעה נקייה של דף התשלום. זה החלק שבו לא משנה כמה טוב שער הסליקה, אם החנות בנויה רשלנית, הכפתור לא יעבוד או לא יופיע, והיתרון נעלם.
מה זה אומר על איך בונים את החנות
החוט המקשר בין שלושת הדברים האלה הוא שהיכולת להפעיל ביט ואפל פיי כמו שצריך היא לא הגדרה בשער הסליקה, היא החלטה בבנייה של החנות. צריך קוד שמציג את הכפתורים מוקדם, מרנדר אותם נכון במובייל, ועובר את אימות הדומיין של אפל בלי דרמה. חנות שנבנתה מהר על תבנית כבדה, עם מסך תשלום איטי ושדות מיותרים, תמשיך לדמם המרה גם אם חיברת אליה את הארנקים.
כשאנחנו בונים חנות, המובייל והצ'קאאוט הם נקודת ההתחלה, לא מחשבה בדיעבד. הכפתורים של ביט ואפל פיי יושבים היכן שהם אמורים לשבת, הטופס מקוצר לשדות שבאמת נחוצים, והדף נטען מהר גם ברשת סלולרית בינונית, כי דף תשלום איטי הוא חיכוך בפני עצמו. אימות הדומיין מול אפל מוגדר מראש, כך שהכפתור מופיע בכל אייפון ולא נופל בשקט. הקוד והדומיין שייכים ללקוח, כך שאפשר לשנות, לחבר עוד שער סליקה או להוסיף אמצעי תשלום בעתיד בלי לבקש רשות מאף אחד ובלי להתחיל את החנות מהתחלה.
אם אתם מפעילים חנות והמספרים במובייל לא מסתדרים עם הכניסות, שווה להסתכל קודם על הצ'קאאוט ועל האם הארנקים בכלל מוצגים בזמן הנכון. אם הנושא הזה מדבר אליכם, נשמח להסתכל יחד על החנות ולומר בכנות איפה נשברת אצלכם העסקה.